"היכון היכון" / אודי בן חמו (לתגובות: 052-9241103) למאמרים נוספים: http://solelim-derech.co.il להצטרפות לקבוצה: https://chat.whatsapp.com/Djfkzdhi5r15RFTkNfYxwo א. ברוכים הבאים לתיאטרון הפוליטיקה הישראלי. זו הולכת להיות ההצגה הכי טובה בעיר. ואם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק מאוד. שוק ותדהמה: ציבור גדול של "ימין רך" לא מאמין שזה קורה לו: כיצד ייתכן, שמפלגות "גוש החרם" מתכוונות למכור את הבטחותיהן ולוותר לחלוטין על חוק הגיוס, תמורת תמיכת החרדים בממשלת שמאל? וגרוע מזה - להישען על מפלגות ערביות שאינן מגנות את ארגון החמאס? בעבר - וייתכן שעדיין - "היכון היכון" היה קוד ההקפצה המוכּר במארבים. מי ששמע את מילת הקוד ברשת הקשר נדרך מיד: הנשק הורם בין כוונות, חיפוש המטרה החל, הנשימה נעצרה, וכל החושים התרכזו בנקודה אחת. לא מהרהרים, פשוט נדרכים כדי למצות את ההזדמנות עד תום. כך בדיוק פועלת הפוליטיקה הישראלית: הציבור אינו שקוע בתרדמה, הוא יושב במארב. מארב תמידי מבלי להיות מודע לכך כלל. כל מחנה ממתין בשוחה הרעיונית שלו, דורך את הנשק ועוצר את הנשימה, מחכה לאות הזינוק; אותה מילת קוד תודעתית, שתפעיל את המנגנון הפנימי ותגרום לקפיצה מהשיחים כדי לממש משימה דמיונית. המארב הזה הוא הזהות עצמה. התבוננות ברגעי הזינוק הללו חושפת ללא מסכות את המנוע האמיתי: הליבה הפסיכולוגית, החברתית והפוליטית שמניעה כל חלק בחברה הישראלית - בהכללה גסה כמובן. ב. הציונות הדתית: טהרה אידיאולוגית ואחדות בין שיגעון גדלות לרגשי נחיתות: אצל חלק מהסרוגים, קוד ההקפצה המרכזי הוא "טהרה אידיאולוגית". משפט הקסם שמזניק אותם מהמארב הוא ההבטחה ל"פוליטיקה נקייה". כזו שאינה מוכתמת בפשרות ובשיקולים מפלגתיים קטנים. הצדיקים הטהורים הרי אינם קובלים על דבר - אלא אם יש בקובלנה זו כדי לנקות את נוצות הטווס המרשימות שלהם. ואז? מצווה גדולה היא להלין; קְבול על החרדים, למשל, ותקבל שכר. אבל מאחורי הטהרנות האידיאולוגית והאוטופיה הבלתי-ממומשת (ככל אוטופיה), מסתתרת מלכודת תודעתית: ישנם ציניקנים הפורטים בדיוק על המיתר המתיימר ל"עשיית פוליטיקה בלי להתלכלך בפוליטיקה". יוצא, שמכירת אשליות הזויה חוסמת את המוחות, וגורמת נזק בשם הטהרנות. בקרב חלקים אחרים במגזר קוד ההקפצה נשאר פשוט: "אחדות". מספיק שנציג האליטה ישמיע משפט עמום על "ממשלת הסכמה", כדי שקבוצות שונות במגזר ימהרו לכתוב פוסטים נרגשים על "גודל השעה", "מניעת מלחמת אחים" ושאר סיסמאות. הם יימנעו מלהיאבק על עמדותיהם, ובלבד שיספקו להם את מעמד המתווך הלאומי והמקף המחבר. המבוכה מתעצמת לנוכח המציאות: השמאל שזעק חמס על "הסחטנות החרדית", מציג כעת נכונות מדהימה למכור את כל הבטחותיו לבוחר ולוותר על חוק הגיוס כליל - רק תמורת תמיכת החרדים בממשלתו. אותו שמאל אינו מהסס גם לחזר אחר מפלגות תומכות טרור, ולהכשיר אותן כשותפות לגיטימיות. כך יוצא, שבגלל קוד ההפעלה יש מי שבעיניים עצומות מרוב רוממות רוח סולל את הדרך לתהום. ג. הציבור החרדי: לא מארב, אלא גיוס חירום בהקפצה הציבור החרדי, בניגוד לאחרים, בכלל לא טורח להיקלע למארב אידיאולוגי מורכב. הוא לא מבזבז אנרגיה על ניסיונות לחנך אחרים או לכבוש את המרחב האזרחי. עמדת הזינוק שלו פשוטה, הישרדותית ויעילה. מספיק שמישהו בשיח הציבורי יזרוק אמירה בעד לימוד התורה - או לחלופין, יניף איום תקציבי על לומדיה - כדי שכל המנגנון יקפוץ כאיש אחד. ככה פועל ציבור החש פגיעה פוטנציאלית בציפור נפשו. יש כאן מנגנון הפעלה פשוט ומדויק: להבטיח את המשכיות עולם התורה. לא פחות, וכנראה גם לא יותר. ימים יגידו אם החרדים יבחרו בתמיכה קצרת טווח בממשלת גוש החרם, או בהמשך שילוב ידיים עם המחנה הלאומי - השותף הטבעי בשמירת זהותה היהודית של המדינה. ד. השמאל: מארב הנימוסים, המעידות ובית המשפט ללגיטימציה המארב בצד השמאלי של המפה הוא מתוחכם, קר ומחושב בהרבה. המניע העמוק אינו חיפוש הסכמות ואף לא שימור השבט, אלא שליטה וכוח דרך ניכוס הסמכות המוסרית. השמאל יושב במארב בשקט, בעיניים סורקות, וממתין למעידות. הוא לא מחפש שיח פתוח - הוא מחכה לטעות. איך זה נראה בפועל? פוליטיקאי מהימין מנסח אמירה לא מוצלחת, חרדי מועד מילולית, אולי נרשמת חריגה מאיזה פרוטוקול נימוסים לא כתוב - והזינוק הוא מיידי. הכותרות מהדהדות, הרשתות סוערות, המפגינים מציפים את הרחוב, והשמאל עט על כס השיפוט הטבעי שלו כ"בית המשפט של הלגיטימציה הציבורית". השמאל לא נלחם על השלטון בקלפי בלבד; הוא נלחם על הזכות לקבוע מי "נאור" ומי "חשוך", מי ראוי לשבת סביב המדורה ומי ייזרק אל מחוץ לגדר. כשזהו המנגנון, קשה לצפות לקווים אדומים - "אלוקים לשלטון בחרתנו". נקודה. ה. לאחר הבחירות: חירות או עבדות האם יש בכוחו של הימין להפעיל קוד כלשהו, כדי לגרום לחלקים בשמאל לשנות במעט את תפיסתם? מה פשר הקלות הזו, שמאפשרת מהלך הפוך של תזוזה מימין לשמאל - סליחה, ל"מרכז"? חירות תודעתית נמדדת בתשובה לשאלה פשוטה: מי מחזיק בשלט הרחוק של המוח שלך. כל עוד תמשיך לקפוץ מהשוחה בכל פעם שאסטרטג פוליטי משמיע את מילת הקוד המגזרית שלך - אינך אזרח חופשי. אתה פשוט מופעל. וכשהמסך יורד, נחשפת האמת לעיני האזרח החופשי: מנגנון הפעלה אוטומטי לא מעודד ערכים גבוהים ומוסר - הוא פשוט הופך אותך למטרה קלה במארב של אחרים. נקודה למחשבה לכל אלו שהלכו לישון עם חזון על "פוליטיקה נקיה" ו"אחדות יהודית", וקמו בבוקר כשחקני חיזוק לממשלה פוטנציאלית שנשענת על גורמים עוינים ותומכי טרור. 'סוללים דרך'